Shepherd Moons

Shepherd Moons

אלבום אולפן מאת אניה
יצא לאור	4 בנובמבר 1991
הוקלט	1988–1991
מקום הקלטה	אייגל, ארטן, דבלין, אירלנד SARM וסט, לונדון, אנגליה
סוגה	העידן החדש • קלטי • פופ
שפה	אנגלית
אורך	43:09 (1988) 52:13 (2009)
חברת תקליטים	חברות תקליטים שונות[1]
הפקה	ניקי ראיין
כרונולוגיית אלבומים של אניה Watermark (1988) Shepherd Moons (1991) The Memory of Trees (1995)
סינגלים מ-Shepherd Moons "Caribbean Blue" תאריך יציאה: 7 באוקטובר 1991 "How Can I Keep from Singing?" תאריך יציאה: 1991 "Book of Days" תאריך יציאה: יולי 1992 "Marble Halls" תאריך יציאה: 1994

Shepherd Moons הוא אלבום האולפן השלישי של הזמרת, הפזמונאית והמוזיקאית האירית אניה, שיצא לאור ב-4 בנובמבר 1991, בהוצאת חברת התקליטים האחים וורנר בממלכה המאוחדת וחברת התקליטים רפרייז רקורדס בארצות הברית. לאחר ההצלחה הביקורתית והמסחרית הבלתי-צפויה של אלבום האולפן השני והקודם שלה Watermark (1988), אניה יצאה לסיבוב הופעות בין-לאומי במטרה לעזור בקידום המסחרי שלו ברחבי העולם. בסיומו, היא כתבה ועשתה חזרות על חומרים חדשים לאלבומה הבא עם שותפיה הוותיקים להקלטות, המנהל, המעבד והמפיק המוזיקלי ניקי ראיין ואשתו, המוזיקאית, הסופרת והפזמונאית רומא ראיין. האלבום הוקלט באירלנד ובלונדון והמשיך להציג את הצלילים המוכרים של אניה, המורכבים בעיקר משירה המלווה במקהלה, כמו גם שימושים דומיננטיים בכלי מקלדת וזאת, בשילוב אלמנטים של מוזיקה קלטית ומוזיקת העידן החדש.

Shepherd Moons זכה לביקורות חיוביות רבות מטעם המבקרים ולהצלחה מסחרית גדולה יותר מ-Watermark. הוא הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי וה-17 במצעד הבילבורד 200 בארצות הברית. הוא קיבל את תואר הפלטינה המרובעת על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי (BPI) והפלטינה המחומשת על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) עבור מכירות של למעלה מ-1.2 מיליון וחמישה מיליון עותקים, בהתאמה. בין 1991 ל-1994, אניה הוציאה ארבעה סינגלים מ-Shepherd Moons: "Caribbean Blue", "How Can I Keep from Singing?", "Book of Days", שהגיע למקום העשירי בממלכה המאוחדת, ו-"Marble Halls". כמו ב-Watermark, אניה יצאה לסיבוב הופעות בין-לאומי נוסף, במסגרתו התקיימו מספר ראיונות והופעות בטלוויזיה וזאת, במטרה לעזור בקידום מסחרי של Shepherd Moons ברחבי העולם. בשנת 1993, האלבום זיכה את אניה בפרס גראמי בקטגוריית "אלבום העידן החדש הטוב ביותר", הראשון מבין ארבעה שבהם זכתה בקריירה שלה. הוא הופץ מחדש ב-1992 וב-2009; האחרון היה מהדורה יפנית עם רצועות בונוס.^[2]