Wi-Fi היא טכנולוגיה המאפשרת למכשירים אלקטרוניים להעביר נתונים אלחוטית באמצעות גלי מיקרו שהם חלק מספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית.
ארגון ה-WiFi קבע שהוא מתייחס לכל רשת אלחוטית במרחב המקומי (Wireless LAN), אך לרוב מבוססות רשתות אלה על תקני IEEE 802.11 ו-Wi-Fi מהווה שם נרדף להן. תקני 802.11 מאפשרים פריסת רשת תקשורת שבה משודרות חבילות נתוני IP בין הצרכנים השונים, למרחקים של כמה עשרות מטרים. טעות נפוצה היא שמקור השם Wi-Fi הוא בקיצור הביטוי Wireless Fidelity, על משקל הכינוי Hi-Fi שניתן בעבר למערכות סטריאו. בפועל הוא אינו קיצור של דבר.[1]
רשת Wi-Fi פועלת באחד משני מצבים:
יתרונה הגדול של רשת Wi-Fi הוא בפשטות חיבור הציוד (אין צורך בפריסת כבלים והגדרות פרוטוקול מורכבות במחשב) ובמחירו הזול. מחשבים ניידים רבים נמכרים כשהם כוללים מתאמי כרטיס רשת אלחוטי (Wireless NIC Adapter), כך שניתן לחבר אותם בקלות לרשתות אלחוטיות.
אין לבלבל או לקשור בין טכנולוגיית Wi-Fi לבין הטכנולוגיות NFC או EMV, אשר שונות ממנה לחלוטין ומשמשות יחדיו, בין היתר, לתשלום בחנויות ובמרכולים באמצעות טלפון חכם או כרטיס חיוב התומכים בטכנולוגיות אלה. הבלבול הנפוץ נובע מהדמיון בין הצלמית המסמלת כרטיסי חיוב עם תקן EMV ללא מגע, לבין הצלמית המייצגת שימוש ב-Wi-Fi.[2]